פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך.
לאהוב את מי שיש*
"אני שונאת את עצמי"
"אם רק הייתי יותר… (רזה, מאופק, מוחצן, גברי, עדין…. השלם את החסר) אז היה לי טוב.
"אני לא יכולה לסבול את זה שבעלי… (משאיר גרביים מלוכלכות על הרצפה, לא עוזר עם הילדים, שוכח את יום הנישואים שלנו…. השלימי את החסר). רק כשהוא ישנה את זה, אפסיק לכעוס עליו ויהיה לי טוב איתו"
"אני לא מדברת עם אמא שלי".
משהו מזה מוכר? יום כיפור הוא הזדמנות והזמנה לחשבון נפש, וזה כולל, בעיניי, בדיקה אלו מהאסטרטגיות שלנו עובדות, ואלו אסטרטגיות מביאות מעט תועלת, עם בכלל, וגורמות לסבל גדול.
כל-כך הרבה זמן אנחנו נוטים ל"בלות" בהרגשה שאם רק מישהו ישתנה או משהו ישתנה, אז נוכל לאהוב, להיות קרובים, להיות שמחים, והמישהו הזה יכול להיות מישהו אחר ויכול להיות גם אנחנו.
ה"טריק" הזה בחיים גורם לנו להמון סבל. אז למה הוא כל-כך נפוץ וחזק?
אפשר לחשוב על כמה סיבות. הנה שלוש סיבות שכיחות:
*לרובנו יש קול פנימי שאומר, שמשהו אצלנו לא בסדר. את הקול הזה אנחנו משליכים גם על אחרים, ורואים גם אותם כלא בסדר**.
*לפעמים אנחנו חוששים שאם נסמוך על מישהו ונקבל אותו כמו שהוא, נתאכזב. בחיים רובנו נפגשנו עם "כוויות" ואכזבות. לפעמים אנחנו מעדיפים אומללות בטוחה על פני לסמוך על מישהו ו"ליפול" בגלל אכזבה ופגיעה.
*בנוסף, כשקשה, והרבה פעמים קשה, נטיה טבעית של רובנו היא להיכנס ל"ריקוד של אשמה"; "אני אשם, אשתי אשמה, בעלי אשם, וכמובן, המחשב אשם ;)"
*ואחרון ובכלל לא חביב, רובנו נוטים להניח שאם נקבל את עצמנו ו/או את היקרים לנו כמו שאנחנו, אז הדברים שמפריעים לנו לא ישתנו. לא משנה כמה הטקטיקה של ביקורת, הרחקה וחוסר קבלה מביאה אותנו להיתקע עם הראש בקיר, אנחנו עדיין נצמדים אליה, כי אנחנו מרגישים שאם נוותר עליה, אז בכלל יהיה נורא.
ומה יכול לעזור לנו להניח קצת להדיפה, להאשמה ולהרחקה ולקרב אלינו את עצמנו ואת האנשים החשובים בחיים לנו?
קודם כל ההבנה, כמה סבל נגרם לנו, כתוצאה מהרחקת עצמנו והאנשים המשמעותיים לנו מעלינו. אצלי בחודש האחרון העורף שלי עוזר לי להבין את זה – הוא פשוט נתפס כשאני שמה על עצמי "שריון" הרחקה. ואחר-כך התחושה או אפילו האפשרות לדמיין כמה טוב לנו כשאנחנו מרשים לעצמנו קרבה – עם עצמנו, עם אנשים אהובים, ואפילו עם בע"ח, עם הטבע, עם מוזיקה, עם העולם!
וכשהבנו שאנחנו רוצים לאהוב את מי שיש בחיים שלנו – איך עושים את זה?
*דבר ראשון אנחנו צריכים סובלנות כלפי עצמנו; להבין שמאד סביר שנמצא את המקום הזה, נאבד, ונמצא שוב. המנגנונים הבסיסיים שלנו – גם הפיזיולוגיים וגם הרגשיים הרבה פעמים לא מקלים עלינו, וצריך כבוד לזה שיש פה דרך שאנחנו עושים, ובדרך בדרך-כלל יש עליות, ירידות, ושאר אתגרים מעניינים….
*הדבר השני שעוזר הוא להפחית הזדהות עם המחשבות והרגשות שמפעילים אותנו בכיוון של מלחמה עם עצמנו ועם אחרים. כשעולה אצלי מחשבה שאופיינית לי, כמו "אף אחד לא עוזר לי" ואיתה הכאב והכעס המתלווים אליה, אני יכולה, ברגעי החסד, לומר לעצמי בקצת הומור: "באמת?! את בטוחה? הנה שוב המחשבה הזאת באה לבקר" ואז כבר יש יותר אוויר לנשום.
*דבר נוסף שעוזר הוא להרגיע את עצמנו שזה שאנחנו מקבלים את עצמנו ו/או מישהו אחר, לא אומר שאנחנו מוותרים על זכויותינו, או לא יכולים לרצות שינוי. אנחנו פשוט יכולים לבחור באיזה רצונות ובקשות להשקיע ומתי לקבל את עצמנו ו/או האדם הקרוב לנו כמו שהוא, וכאשר אנחנו בוחרים ליזום שינוי, אנחנו יכולים לתקשר את הרצונות שלנו באופן שיאפשר להם יותר להישמע.
*ואחרון הכי חשוב – להתנהג! לתת חיבוק וליטוף במגע ו/או במילים – לעצמנו ולקרובים אלינו!!! וגם אם המגע האוהב שהצענו לא תמיד התקבל – סבלנות. תהליכים מסוג זה לוקחים זמן ואוויר.
אנחנו בתקופת חגים ואני יכולה לדמיין אנשים שקוראים פוסט זה ואומרים לעצמם בכאב: "על מה היא מדברת. אין אף אחד בחיים שלי. אני לגמרי לבד". או "אני לא יכולה לחדש את הקשר עם אמא שלי אחרי מה שהיא עשתה לי".
אז קודם כל, המקומות של הכאב העמוק הזה, הם המקומות בהם הכי חשוב והכי מאתגר לתת אהבה לעצמנו!
למי שמרגיש לבד בתקופה הזו, וזו בהחלט תקופה קשה לאנשים רבים – שווה לבדוק מי ומה כן יש בחיים. אולי בעל-חיים אהוב, אולי אחיין או אחיינית, אולי פינת טבע אהובה, ואולי מוזיקה או יצירת אמנות. וגם חשוב להשתמש בכאב כדי לבדוק – מה צריך כדי למלא את החיים בעוד קשרים ובעוד מגע. הרבה פעמים צריך עזרה כדי לעשות את זה. זה לא קל בכלל.
ולמי שמהסיבות שלו או שלה לא יכולים לקרב אליהם אדם חשוב, וצריכים לחיות עם הכאב של הבחירה הזו – אם אפשר שווה לבדוק אם אפשר לקחת משהו מהאדם הזה. גם אם האדם שאתם מרחיקים מעליכם או שמרחיק אותכם מעליו פגע מאד – אולי יש זיכרון קטן, חוויה קטנה, מתנה קטנה, שאפשר לקחת מהקשר הזה, למרות הכל.
אז ההמלצה להשבוע, בתקופת חגים זו – לאהוב את מי שיש – את עצמנו קודם כל, אנשים חשובים לנו, בעלי-חיים, פינות טבע, העולם סביבנו…!
אני מזמינה אותך לקרוא עוד על כלים שעוזרים לחיות טוב יותר; ביופידבק, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מדיטציית מיינדפולנס, היפנוזה והיפנוזה עצמית.
היום, השבוע, ובכל יום ויום
שיהיה שבוע טוב!
*השם של הפוסט הזה והפוסט כולו מקבלים השראה רבה מ"לאהוב את מה שיש"/ביירון קייטי. מומלץ!!!
***עוד ספר שימושי מאד שעוזר לנו להרגיש טוב עם עצמנו ועם אחרים: "אני בסדר. אתה בסדר"/ד"ר האריס.
פס