פינה זו נועדה לשתף אותך ברעיונות ומחשבות שמנסיוני עוזרים לנו לעזור לעצמנו. כמובן, היא אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי. אני מזמינה אותך לקחת ממנה מה שמתאים לך. 

והעיקר: לשמור על התקווה

הפוסט מוקדש לכל אדם באשר הוא – ללא הבדל של מין, דת, לאום או כל שיוך קבוצתי אחר. בתקוה שנמשיך לזכור שהמשותף רב על השונה, ולעשות כמיטב יכולתנו כדי לייצר מציאות טובה יותר, לנו ולדורות הבאים.

רובנו מתמודדים, בזמן האחרון, עם זה שהמציאות הכללית, שוב, נהייתה קשה ומפחידה עוד יותר. בשבוע שעבר דיברתי על הלחץ והחרדה שמתלווים אצל רבים מאיתנו למצב הזה. אני פוגשת אצל עצמי, אצל חברים, ואצל מטופלים גם רגשות של ייאוש, חוסר אונים, כאב ואפילו דיכאון במידה זו או אחרת. אני עסוקה בשאלה באיזה מציאות אני מגדלת את ילדיי, איזו מציאות אני "מורישה" להם, והאם אני עושה כמיטב יכולתי להשפיע על המציאות הזאת.

הפוסט הזה מיועד להציע תמיכה בכלל ובמציאות הנוכחית בפרט. ובנוסף, היום, מיועד גם לעשות את החלק הקטן שלי, בניסיון להשפיע, ולו מעט, בכיוון של תקווה ובניה. 

הנה סיפור*: "צפרדי וקרפד יצאו החוצה להעיף עפיפון. הם הלכו אל שדה גדול, פתוח, שהיתה בו רוח חזקה. "העפיפון שלנו יעוף למעלה למעלה", אמר צפרדי. "הוא יעוף גבוה-גבוה עד קצה השמים". "קרפד", אמר צפרדי, "אני אחזיק את הסליל של החוט, אתה תחזיק את העפיפון ותרוץ". קרפד רץ בכל המהירות שאפשרו לו הרגלים הקצרות שלו. העפיפון התרומם באויר, ונפל על האדמה, ככה בומפס. קרפד שמע קול צחוק. שלושה אדומי-החזה ישבו להם על שיח. "העפיפון הזה לא יצליחו לעוף", אמרו אדומי החזה. "אתה יכול לותר על הרעיון". קרפד רץ בחזרה אל צפרדי. "צפרדי", אמר קרפד, "העפיפון הזה לא יצליח לעוף. אני מותר על הרעיון". "מוכרחים לנסות פעם שניה", אמר צפרדי. "עכשיו תנפנף את העפיפון מעל לראש. אולי זה יעזור לו לעוף". קרפד רץ שוב לאורך השדה. הוא נפנף את העפיפון מעל לראשו. העפיפון התרומם באויר, ואז נפל למטה, ככה זבנג. "איזה בדיחה!" אמרו אדומי החזה. "העפיפון הזה אף פעם לא יצליח להמריא". קרפד רץ בחזרה אל צפרדי. "העפיפון הזה הוא בדיחה", אמר קרפד. "הוא אף פעם לא יצליח להמריא" מוכרחים לנסות פעם שלישית", אמר צפרדי. "עכשיו תנפנף את העפיפון מעל לראש ותקפוץ למעלה ולמטה. אולי זה יעזור לו לעוף". קרפד רץ עוד פעם לאורך השדה. הוא נפנף את העפיפון מעל לראשו, וקפץ למעלה ולמטה. העפיפון התרומם באויר, וצנח בחבטה אל תוך העשב. "העפיפון הזה הוא זיפת", אמרו אדומי החזה. "זרוק אותו ולך הביתה". קרפד רץ בחזרה אל צפרדי. "העפיפון הזה הוא זיפת", הוא אמר. "אני חושב שנצטרך לזרוק אותו וללכת הביתה". "קרפד", אמר צפרדי, " צריך לנסות עוד פעם אחת. עכשיו תנפנף את העפיפון מעל לראשו. תקפוץ למעלה ולמטה ותצעק: "הי הופ! ע-פי-פון!". קרפד רץ לאורך השדה. הוא נפנף את העפיפון מעל לראשו, הוא קפץ למעלה ולמטה וצעק: "הי הופ! ע-פי-פון!" העפיפון המריא באויר. הוא טיפס יותר ויותר גבוה. "הצלחנו!" קרא קרפד. "כן", אמר צפרדי… אדומי החזה התעופפו מתוך השיח. אבל הם לא הצליחו לעוף כל-כך גבוה כמו העפיפון. צפרדי וקרפד ישבו להם, והביטו אל העפיפון. הוא עף לו גבוה-גבוה, כאילו עד קצה השמים."

אז ההמלצה להשבוע: להמשיך לקוות ולהמשיך לעשות!

לרשותך מדיטציית מיינדפולנס שמתמקדת בנושא התקווה. 

אני מזמינה אותך לקרוא עוד על כלים שעוזרים לחיות טוב יותר; ביופידבק, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מדיטציית מיינדפולנס, היפנוזה והיפנוזה עצמית. 

היום, השבוע, ובכל יום ויום

שיהיה שבוע טוב!

*מתוך "צפרדי וקרפד יום יום"/ארנולד לובל"

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום ראשון, 25 באוקטובר, 2015 בשעה 13:56 תחת הקטגוריות מאמרים. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.